פסק-דין בתיק ת"א 2290-09

1.         התובע מסעוד אוחיון יליד 1957, נפגע בתאונת דרכים ביום 9.8.02.

            התביעה הוגשה לפיצוי בגין נזקי גוף על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה - 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").

            המוסד לביטוח לאומי הכיר באירוע כתאונת עבודה וקבע 19% נכות צמיתה.

10% בתחום האורטופדי + 10% בתחום הנפשי.

            אין מחלוקת לגבי הכיסוי הביטוחי והחבות על פי חוק הפלת"ד, כאשר הצדדים הנכונים לתובענה הינם נתבעים 1 ו- 2.

            בהתאם להחלטה מיום 4.4.12 התביעה כנגד קרנית נדחתה, ההודעות לצד שלישי מטעמה נמחקו - ללא צו להוצאות.

2.         התובע עבד במפעלי פניציה משנת 1973 ועובר לתאונה הועסק כמלגזן.

            התובע היה חבר ועד העובדים של המפעל בשנת 2000.

בהתאם לנטען, המפעל המעסיק נכנס בשנת 2001 לתוכנית קיצוצים והבראה, חלק מהעובדים הופנו להכשרה מקצועית ושולמו להם דמי אבטלה ולגבי אחרים ובכללם התובע, הושגו הסדרים פרטניים לעניין המשך העבודה (ראה עמ' 18 לפרו').

3.         גדר המחלוקת בין הצדדים מתייחס לבסיס השכר לצורך חישוב הנזק.

            ב"כ התובע בדיעה כי בניגוד להכנסה הרבע שנתית המוצהרת למל"ל 18,974 ש"ח עמדה הכנסתו הרבע שנתית של התובע בשנת 2001 על סך של 23,400 ש"ח.

            לפיכך, נטען כי השכר הממוצע לחישוב הינו 7,800 ש"ח, משוערך סך של 9,967 ש"ח.

            בסיכומי ב"כ התובע ישנה התייחסות לנזקים הנטענים עד 31.5.05 בגין אובדן ימי חופשה וימי מחלה, בניכוי הסכומים ששולמו על ידי המעביד 652,026 ש"ח; הפסדי הכנסה לעבר 64,000 ש"ח; לעתיד 274,212 ש"ח, עזרת צד ג' והוצאות 37,799 ש"ח; וכאב וסבל 35,142 ש"ח.

            סה"כ הנזקים 1,063,179 ש"ח.

            ב"כ הנתבעים מתייחס בסיכומים בכתב לתקופות בהן נקבעה נכות זמנית וצמיתה על ידי המל"ל אל מול התנהלות התובע עד שחזר לעבודה ומצבו כיום כאשר שכרו השתבח.

            עוד נטען כי במהלך השנים 2003 - 2004, קיבל התובע ישירות מהמעביד סכומי כסף בתקופה בה נמצא באי כושר, כחלק מהשכר ולא כניצול ימי מחלה בגבולות 120,000 ש"ח.

            לעניין יתרת התקופה (מחודש מאי 2005 עד ינואר 2007), יש לחשב אם בכלל, פיצוי בהתאם לנכות צמיתה של 19% ולא בגין ניצול ימי מחלה כנטען.

            לטענת ב"כ הנתבעים, בשים לב לתשלום נוסף ששילם המעסיק לתובע בתקופת אי הכושר בגבולות 121,000 ש"ח - אין מקום לפיצוי כלשהו מעבר לתגמולים ולתשלומים שקיבל התובע מהמל"ל ומהמעביד.

            לעתיד מציע ב"כ הנתבעים בסיכומיו פיצוי בסך 80,000 ש"ח; כאב וסבל 35,142 ש"ח ועזרת אחר 20,000 ש"ח. סה"כ 135,142 ש"ח - מהסכום יש לנכות תגמולי מל"ל בסך 215,000 ש"ח ולפיכך בהתאם לכל חישוב נטען כי הסכום שנתקבל עולה על סכום הפיצוי המגיע ודין התביעה להדחות.